הסכמת הורה ליציאת קטין לחו"ל, מתי צריך אישור נוטריוני ואיך מכינים אותו נכון

הילד טס לסבתא בפריז עם הדודה, הבת נוסעת למשלחת של בית הספר לפולין, או שאתם גרושים והילדים טסים עם אחד מכם לחופשה בקפריסין. בכל אחד מהמקרים האלה עלולים לעכב אתכם בשדה התעופה, בביקורת הגבולות בישראל, בדלפק של חברת התעופה או בגבול של מדינת היעד, ולבקש מסמך אחד, הסכמה חתומה של ההורה שלא נוסע. הורים רבים מגלים את הדרישה הזו בשדה התעופה, כשכבר מאוחר. במאמר הזה אסביר מתי ההסכמה נדרשת, מי צריך לחתום, מה המסמך חייב לכלול, ומה עושים כשההורה השני מסרב.

למה בכלל צריך הסכמה

לפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, שני ההורים הם האפוטרופוסים של ילדיהם, והם חייבים לפעול בהסכמה בכל עניין שנוגע לילד. הוצאת ילד מגבולות המדינה היא עניין כזה. הורה אחד אינו רשאי להחליט לבדו שהילד יוצא לחו"ל, גם לא לחופשה קצרה, אלא אם ההורה השני הסכים או שבית המשפט התיר זאת. הכלל הזה חל על הורים נשואים, על הורים גרושים ועל הורים שמעולם לא נישאו, וגם כשאחד ההורים הוא ההורה המשמורן. ביקורת הגבולות מסתפקת בהסכמה של אחד ההורים, אבל חובת ההסכמה של ההורה השני לפי חוק הכשרות נשארת, ולכן כשההורים גרושים או פרודים אני מבקש את חתימת שניהם.

פקיד ביקורת הגבולות או נציג חברת התעופה אינם יכולים לדעת אם ההורה שנשאר בבית מסכים. לכן הם מבקשים מסמך שבו ההורה מצהיר על הסכמתו, ונוטריון מאשר שהוא זיהה את החותם ושהחתימה נעשתה מרצון. זה בדיוק מה שאישור נוטריוני נותן, ובמדינות זרות הוא הדבר היחיד שמקבלים.

מתי המסמך נדרש בפועל

ביציאה מישראל, רשות האוכלוסין וההגירה דורשת את ההסכמה כשקטין יוצא מהארץ בלי אף אחד מהוריו, למשל עם סבא וסבתא, עם דוד, עם מלווה של משלחת או לבדו. במקרה כזה נדרש טופס הסכמת הורה חתום ומאומת, ודי בחתימה של אחד ההורים לפי נוהל רשות האוכלוסין, הצהרה של המלווה הבגיר, וצילומים של תעודות הזהות והדרכונים. בלי זה הקטין עלול לא לעבור את ביקורת הגבולות.

כשקטין יוצא עם אחד מהוריו, ביקורת הגבולות בישראל אינה דורשת את הסכמת ההורה השני, אבל כאן מתחילה הבעיה האמיתית. חברות תעופה רבות ומדינות רבות דורשות אותה, ובגבול של מדינת היעד פקיד שרואה הורה אחד עם ילד רשאי לבקש הוכחה שההורה השני יודע ומסכים. קנדה, ארצות הברית, דרום אפריקה, בריטניה ומדינות באירופה הן דוגמאות מוכרות, והדרישות משתנות ממדינה למדינה ומשנה לשנה. ההמלצה שלי פשוטה. הורה שטס לבד עם ילד, ובמיוחד הורה גרוש, לוקח איתו אישור נוטריוני גם כשאף אחד לא דרש אותו מראש. זה מסמך אחד בתיק, והוא חוסך חקירה בגבול מול ילד עייף.

מה המסמך חייב לכלול

הסכמה כללית בסגנון "אני מסכים שהילד ייסע לחו"ל" אינה שווה הרבה. מסמך טוב הוא מסמך מדויק. הוא כולל את שמות ההורים ומספרי הזהות והדרכונים שלהם, את שם הקטין ותאריך הלידה ומספר הדרכון שלו, את מדינת היעד, את תאריכי היציאה והחזרה, ואת פרטיו המלאים של המלווה, כולל מספר דרכון. כשיש כמה מלווים, כל אחד מהם נזכר במסמך בשמו. השמות נכתבים באנגלית בדיוק כפי שהם מופיעים בדרכונים, אות באות, כי פקיד בגבול משווה בין המסמך לדרכון ולא מתעניין בהסברים.

את המסמך אני עורך בעברית ובאנגלית יחד, כדי שיתקבל גם בביקורת הגבולות בישראל וגם בחו"ל. ליעדים שבהם השפה הרשמית אחרת, אפשר להוסיף תרגום נוטריוני לשפת היעד. ברוב המקרים הסכמה נוטריונית שנחתמה בישראל אינה צריכה אפוסטיל, אבל יש מדינות ומוסדות שמבקשים אותו, ואז מוסיפים אפוסטיל של בית המשפט על האישור הנוטריוני. על ההבדל בין סוגי האפוסטיל כתבתי במאמר נפרד.

הורים גרושים, המקרה הרגיש

כשההורים גרושים או פרודים אני מקפיד על חתימת שניהם, וזו גם נקודת החיכוך הנפוצה ביותר. הסכם הגירושין או פסק הדין קובעים לעיתים הסדר קבוע לנסיעות לחו"ל, למשל הודעה מראש של 30 יום ומסירת פרטי הטיסה, ואז פועלים לפי ההסדר. כשאין הסדר כזה, ההורה שנוסע צריך את הסכמת ההורה השני לכל נסיעה, והסכמה נוטריונית היא הדרך הבטוחה לתעד אותה.

אם ההורה השני מסרב, אין דרך לעקוף אותו בשדה התעופה. הדרך היחידה היא בקשה לבית המשפט לענייני משפחה להיתר יציאה לקטין. בית המשפט בודק את מטרת הנסיעה, את היעד, את משך השהות ואת הסיכון שהילד לא יוחזר, ולעיתים מתנה את ההיתר בערבויות. בקשה כזו לוקחת זמן, ולכן מי שמתכנן נסיעה עם ילדים אחרי גירושין צריך להסדיר את ההסכמה מוקדם, לא בשבוע של הטיסה, וחשוב לדעת, כשקיים צו עיכוב יציאה מהארץ נגד הקטין, שום אישור נוטריוני לא יעזור. קודם מבטלים את הצו בבית המשפט, ורק אחר כך נוסעים.

מצבים מיוחדים

כשאחד ההורים נמצא בחו"ל, הוא יכול לחתום על ההסכמה בפני נוטריון מקומי או בפני הקונסול הישראלי, ואת המסמך מצרפים לתיק. כשאחד ההורים נפטר, מצרפים תעודת פטירה. כשלקטין יש אפוטרופוס שאינו הורה, האפוטרופוס חותם, ומצרפים את צו המינוי. קטין שטס לבדו כפוף גם לכללי חברת התעופה לגבי קטינים בלתי מלווים, ואת הכללים האלה חובה לבדוק מול החברה לפני רכישת הכרטיס. חייל בשירות סדיר אינו זקוק להסכמת הורה אלא לאישור יציאה מהצבא.

מקרים מהשטח, כדי להבין שזה לא תיאורטי

נער בן 17 טס עם חבריו לרומניה, עבר את ביקורת הגבולות, בילה שם כמה ימים, ובדרך חזרה עוכב בביקורת הגבולות הרומנית. ברומניה הגיל הקובע הוא 18, והנער נחשב שם קטין שנוסע ללא הורה וללא הסכמה. הוא הועבר למוסד יתומים בבוקרשט, ושוחרר רק אחרי שאחד ההורים טס להסדיר את המעבר. בישראל נער בן 17 יוצא ונכנס לבדו בלי שום מסמך, אבל מה שקובע בגבול הזר הוא הדין של אותה מדינה.

אשתו של חייל מילואים רצתה לטוס ללונדון עם בתה. היא ניסתה להסדיר הסכמת הורה, אבל בעלה שירת בעזה ולא יכול היה להגיע לחתום בפני נוטריון. השתיים טסו בכל זאת. בלונדון עיכבו את כניסתן, ושתיהן הוחזרו לישראל באותו יום. חייל בשירות יכול לתאם חתימה בפני נוטריון בחופשה קצרה, אבל את זה צריך לתכנן מראש.

לקוח טס להודו עם ילדיו ורצה לצרף את אחייניתו. אמה של האחיינית הגיעה למשרדי וחתמה על הסכמת הורה, הלקוח חתם על הצהרת מלווה, והמשפחה המורחבת יצאה לדרך. בשדה התעופה בדלהי נערכה בדיקה מדגמית, ולמרבה ההפתעה הפקיד בחר לבדוק דווקא את אחד מילדיו של הלקוח, לא את האחיינית. המסמכים היו בתיק, והבדיקה הסתיימה בדקה. הלקח הוא שהבדיקה מדגמית. רוב הקטינים אינם נבדקים כלל, ואי אפשר לדעת מראש מי כן, ולכן מי שנוסע עם קטין שאינו ילדו מגיע עם המסמכים מוכנים, גם אם בפעם הקודמת איש לא ביקש אותם.

שאלות ששואלים אותי הרבה

לסיכום

הסכמת הורה ליציאת קטין היא מסמך קצר, אבל הוא נבדק בשדה תעופה, על ידי פקיד שאין לו זמן ואין לו סבלנות. מסמך מדויק, דו לשוני ומאומת כדין עובר בלי שאלות. מסמך כללי או חסר עלול לעצור את הנסיעה.

איך זה עובד אצלי

ההסכמה נחתמת בפני הנוטריון באופן אישי, כי הנוטריון חייב לזהות את החותם פנים אל פנים. לכן ההורה שחותם מגיע לפגישה קצרה במשרדי בבאר שבע, ואת כל ההכנה עושים מראש. שולחים לי בוואטסאפ צילום של תעודת הזהות של ההורה החותם, של הדרכונים של הקטין ושל המלווה, ואת פרטי הטיסה, ואני מכין את המסמך בעברית ובאנגלית כך שבפגישה רק חותמים. כשהקטין נוסע עם מלווה שאינו הורה, יש טופס נוסף, הצהרת מלווה, שבו המלווה מצהיר שידוע לו שהוא אחראי ללוות את הקטין. את הטופס הזה המלווה חותם בעצמו, לא בפניי, ואני מצרף אותו לאישור הנוטריוני כך שהחבילה נמסרת שלמה. ההסכמה חוזרת אליכם באותו מעמד, חתומה ומוטבעת בחותמת הנוטריון, מוכנה לשדה התעופה.

חשוב להבחין בין שני רכיבים של העלות. האישור הנוטריוני עצמו, אימות החתימה, מחויב לפי התעריף הקבוע בתקנות הנוטריונים, זהה אצל כל נוטריון בישראל, ואת התעריף המלא תמצאו בעמוד תעריף שכר נוטריון באתר. עריכת המסמך, העיון במסמכי הזהות והדרכונים, איסוף הפרטים וניסוח ההסכמה בעברית ובאנגלית הם עבודה משפטית שאני עושה בכובעי כעורך דין, ושכר הטרחה עליה נפרד ונמסר מראש בהצעת המחיר. כך אתם יודעים מראש מה הסכום הכולל, ואין הפתעות. מי שמגיע עם נוסח מוכן משלו, אבדוק אותו מול הדרישות הנהוגות ואעיר אם יש בעיה. אם נדרש תרגום לשפה נוספת או אפוסטיל, אומר לכם מראש מה העלות הכוללת.

מי שגר ברמת הנגב אינו חייב להגיע לבאר שבע. החתימה חייבת להיעשות בפניי, אבל אפשר לתאם אותה במשרדי בקדש ברנע, וכל ההכנה נעשית מרחוק. בפגישה עצמה רק חותמים.

שלחו לי צילומים של תעודת הזהות והדרכונים ואת פרטי הטיסה בוואטסאפ, ואכין את ההסכמה לחתימה. עוד על שירותי הנוטריון של המשרד בעמוד שירותי נוטריון.